הורים רבים מתארים את ילדיהם כבעלי ביטחון עצמי נמוך או דימוי עצמי שלילי, וזאת גם אחת הסיבות הנפוצות לפנייה לטיפול. הדימוי העצמי של ילדים מורכב מהאופן בו הם תופסים את המסוגלות האישית והמאפיינים שלהם בתחומים שונים החשובים להם כגון: יכולת חברתית, מראה חיצוני, יכולת ספורטיבית, כישורי למידה ועוד.
מחקרים רבים מראים את החשיבות של ההערכה העצמית והביטחון העצמי של ילדים על תפקודם בתחומים שונים בחייהם, והשפעתם על מצב הרוח והמצב הרגשי של ילדים.
ילד עם דימוי עצמי נמוך יתאפיין בביקורת עצמית, חשיבה פסימית ושלילית לגבי יכולתו להצליח, הערכת חסר ליכולותיו והישגיו במציאות, ולעיתים עצב, הסתגרות והימנעות מסיטואציות בהן הוא צופה שלא יצליח. חלק מהילדים מבטאים בקול רם את החששות שלהם ואת תחושתם לגבי עצמם, וחלקם מתביישים ונמנעים מלשתף אחרים.
הסיבות לדימוי עצמי נמוך אצל ילדים
טמפרמנט מולד – ישנם ילדים שמטבעם הם ביישנים וסגורים יותר, חששנים, בעלי ביטחון עצמי נמוך, ומעדיפים סיטואציות מוכרות ובטוחות. ילדים כאלה, גם אם יקבלו עידוד ותמיכה רבה מהוריהם, ישארו לעיתים בעלי מאפיינים של חששנות וחוסר ביטחון. סביבה תומכת ומעודדת יכולה כמובן לשפר מאוד טמפרמנט כזה, אך לא לשנותו באופן מוחלט.
סביבה משפחתית, חינוכית או חברתית ביקורתית – ישנם ילדים שחווים את סביבתם כביקורתית ו/או דורשנית מאוד ומגיבים על כך בהפנמת הביקורת לתוכם, הפיכתה לחלק מאישיותם, והפנייתה כלפי עצמם.
סביבה לימודית וחברתית תחרותית – ישנם ילדים שחשים שפעם אחרי פעם אינם מצליחים בלימודים או עם חברים כפי שהיו רוצים, שחשים ייאוש מול הצלחותיהם והישגיהם של האחרים, ובתגובה לכך מאשימים את עצמם, ומפתחים חשיבה שלילית לגבי יכולותיהם וביקורת עצמית קשה.
מודל הורי של חוסר ביטחון או דימוי עצמי נמוך.
ילדים בעלי דימוי עצמי שלילי מתאפיינים בצורת חשיבה ייחודית הכוללת:
- חשיבה בשחור ולבן ("אני מצויין" או לחילופין "אני אפס" בלי יכולת לחשיבה מציאותית יותר שמכירה בכך שלפעמים הם מצליחים ולפעמים לא).
- זיכרון סלקטיבי רק לכישלונות ולעלבונות ו"שיכחה" של ההצלחות.
- נטיה להאשים את עצמם בדברים שקורים להם ולאחרים, ולקחת אחריות גם על דברים שאינם בשליטתם.
- נטייה לפסימיות וציפיות נמוכות מעצמם.
- תחושה שהאחרים בסביבתם תמיד מצליחים, או מצליחים בכל התחומים ללא מאמץ.
איך טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לילדים עם דימוי עצמי נמוך?
לעיתים עצם העובדה שלילד יש מקום בטוח ותומך משלו, והקשר עם דמות מכילה ומעצימה לאורך זמן, משפרים באופן ניכר את הדימוי העצמי של הילד. יש לזכור כי מדובר בתהליך שצריך עבורו סבלנות, השקעה וזמן.
בטיפול הילד מקבל מעין "מראה" למי שהוא. כלומר, הילד רואה דרך העיניים של המטפל כיצד זה מרגיש להיות איתו בחדר, לשחק ולדבר איתו, מה המטפל נהנה לעשות במחיצתו, ואיך המטפל מעריך את יכולותיו ותכונותיו.
בתוך השיחות שנערכות בחדר הטיפולים, המטפל יכול להעלות שאלות ותהיות לגבי דרך החשיבה של הילד, ולתת עוד נקודת מבט מלבד הפרשנות של הילד לסיטואציה (האם באמת כל הילדים האחרים מצליחים תמיד ובלי כל מאמץ? האם אין אף תחום שבו הילד מצליח? איך יתכן שהוא זוכר רק אירועים של "פדיחות" שעשה, ושוכח את כל ההצלחות שלו? וכד').
במהלך הטיפול בילד נפגש המטפל אחת לכמה שבועות עם הורי הילד ומנסה להציע להם דרכים להעלאת הביטחון העצמי של הילד, כגון: זמנים משותפים להורה ולילד בהם ההורה מחזק ומעצים את הילד, הימנעות מביקורת שאינה בונה או מהשוואות עם אחים או עם ילדים אחרים, התמקדות בהצלחות של הילד, התאמת הציפיות ליכולות של הילד, מתן מודל הורי של התמודדות טובה עם הצלחות כמו גם עם כישלונות, ועוד.
